הליקובקטר פילורי

0:00טוב, יש חיידק אחד קטן וספירלי שחיל לו בקיבה של בערך חצי מהאוכלוסייה ולרוב הוא עושה את זה בשקט מוחלט אבל לפעמים השקט הזה יכול להיות מאוד מטעה. אנחנו הולכים לדבר על הליקובקטר פילורי החיידק שפשוט שינה את כל מה שהרפואה חשבה שהיא יודעת על מחלות קיבה. אוקיי אז בוא נצלול פנימה. ככה זה נראה כשהוא צמוד לרירית הקיבה. התמונה הזאת, אתם יודעים, נראית כמעט כמו איזה יצירת אמנות מופשטת, אבל היא בעצם מסמלת את תחילתה של מהפכה רפואית שלמה. ועכשיו בואו נדבר על מספר שקצת קשה להכיל. 50% כן זו ההערכה של אחוז האוכלוסייה בישראל שנושאת החיידק הזה ממש עכשיו ברגע זה והקטע הוא שרוב האנשים האלה בכלל לא מודעים לקיומו. אז הנה המסלול שלנו להיום.

0:46נתחיל בלהבין איך החיידק החכם הזה בכלל מצליח לשרוד שם בפנים. אחר כך נדבר על הנזקים והסיכונים, נראה איך מאבחנים אותו, איך מטפלים בו ונגיע לשלב שאולי הכי חשוב. מה עושים ביום שאחרי הטיפול? יאללה נתחיל. פרק ראשון בואו נכיר את הגיבור של הסיפור שלנו או יותר נכון הנבל חיידק הליקובקטר פילורי שהוא כמו שתראו חכם בצורה בלתי רגילה. כל הסיפור הזה הוא די חדש. הוא מתחיל רק ב-1982. שני חוקרים אוסטרלים מרשל וואורן מזהים אותו. והתגלית הזאת הייתה כל כך דרמטית שב-2005 הם קיבלו עליה פרס נובל רפואה.

1:25למה? כי פתאום כל עולם הרפואה הבין שכיב קיבה, מה שנקרא אולקוס, זה לא איזה גזירת גורל, אלא מחלה זיהומית שאפשר פשוט לרפא. עכשיו פה זה נהיה ממש מעניין. בואו נדבר על טריק ההישרדות שלו. הקיבה אתם יודעים היא סביבה סופר חומצית. כמעט שום דבר לא שורד שם. אז איך הוא כן מצליח? ובכן, להליקובקטר יש סוג של נשק סודי. הוא מייצר אנזים מיוחד שמנטרל את החומצה ממש סביבו. זה יוצר לו מין בואת הגנה כזאת שמאפשרת לו להתיישב בכיף על דופן הקיבה, לשגשג ובסופו של דבר ליצור שם דלקת. וכאן בדיוק אנחנו מגיעים לפרדוקס הגדול. מצד אחד החיידק הזה נפוץ בטירוף. מצד שני רוב הזמן הוא אורח ממש שקט. אז השאלה היא מתי הוא בעצם הופך לבעיה? הגרפיקס הזה מראה את זה בצורה הכי טובה שיש. תראו את הפרוסה הגדולה. אצל הרוב המוחלט של הנושאים בין 85 ל-90% החיידק פשוט יחיה שם ולא יגרום לשום תסמינים לשום נזק מורגש וזה נתון ממש חשוב הוא מונע בהלה מיותרת אבל מה עם אותה פרוסה קטנה אצל אותו מיעוט של 10 עד 15% מהנושאים הנוכחות הכרונית של החיידק הזה כן עלולה לגרום לבעיות רציניות עם הזמן זה יכול להיות כיבים פפטיים כלומר פצעים כואבים בקיבה במקרים נדירים יותר הוא מהווה גורם סיכון לסוג מסוים של סרטן קיבה והוא גם נקשר למצבים כמו חוסר בברזל שגורם לאנמיה וחוסר בויטמין B12 וזו בדיוק הסיבה שהגישה הרפואית של היום היא כל כך שונה בגלל אותם סיכונים גם אם הם לא שכיחים ההמלצה בישראל ובהרבה מקומות בעולם היא פשוט לטפל ולהשמיד את החיידק ברגע שמוצאים אותו אפשר לחשוב על זה כמו טיפול מונע המטרה היא לעצור את הדלקת הכרונית לפני שהיא בכלל מספיקה לגרום נזק משמעותי. אוקיי, אז איך בכלל מגלים אם האורח השקט הזה גר אצלנו בקיבה? החדשות הטובות הן שהשיטות לבדיקה היום הן די פשוטות ואמינות. יש שתי דרכים עיקריות ולא פולשניות למצוא אותו. מצד אחד יש את בדיקת הנשיפה. הרעיון הוא ששותים תמיסה ואם החיידק נמצא שם הוא מפרק אותה ופולט גז מסוים שאפשר למדוד בנשימה. האפשרות השנייה היא בדיקת אנטיגן בצואה שהיא גם מאוד מדויקת ומה שחשוב הוא ששתיהן יעילות לא רק לבדיקה הראשון אלא גם לשלב הקריטי לוודא שהטיפול באמת הצליח. רגע, לפני שממשיכים יש פה נקודה סופר קריטית, ההכנה לבדיקה. כדי למנוע מצב של תוצאה שלילית שגויה, כלומר שהבדיקה תגיד שהחיידק לא שם, למרות שהוא כן שם, חובה אבל חובה להפסיק תרופות שמונעות חומצה כמו אומפרזול שבועיים לפני הבדיקה. וכל סוג של אנטיביוטיקה צריך להפסיק חודש שלם לפני.

4:14זה פשוט משנה את כל דיוק התוצאה. טוב, אז בואו נמשיך לחלק של הפתרון. מצאנו את החיידק. עכשיו איך נפטרים ממנו? השאלה נשמעת פשוטה, אבל כמו שנראה ממש עוד רגע, התשובה קצת יותר מורכבת ממה שחושבים. העניין הוא שאי אפשר לתת סתם אנטיביוטיקה אחת ולקוות לטוב. החיידק כזה פיתח עמידות ולכן הטיפול היעיל היחיד הוא בעצם קוקטייל. זה שילוב של כמה סוגי אנטיביוטיקה ביחד. פלוס תרופה חזקה שמדכאת את ייצור החומצה בקיבה. כל הטיפול הזה נמשך בין 10 ל-14 ימים. ובגלל שהחיידק הזה ממשיך להתפתח ולהיות עמיד יותר, הטיפול הסטנדרטי שהיה פעם כבר לא תמיד הבחירה הראשונה. במקום זה היום משתמשים בשילובים חזקים יותר כמו שאפשר לראות בטבלה. בגדול מדברים על טיפולים מרובעים כלומר ארבע תרופות בבת אחת או טיפול עוקב שבו מחליפים את התרופות באמצע. הדבר החשוב להבין כאן הוא לא את השמות המסובכים אלא שהבחירה בטיפול הספציפי מותאמת אישית לכל מטופל.

5:12למשל לפי אלרגיות או טיפולים קודמים. ומה קורה אם הטיפול הראשון לא עובד? קודם כל חשוב לדעת שזה קורה ולא צריך להילחץ. יש פרוטוקול מאוד ברור. הדבר הכי חשוב הוא לא לחזור על אותו טיפול פעם שנייה. במקום זה הרופא יבחר קו טיפול שני עם שילוב אנטיביוטי שונה לגמרי. אז סיימנו את הטיפול האנטיביוטי. אבל הסיפור עדיין לא נגמר. למעשה אנחנו מגיעים עכשיו לשלב שאולי הכי חשוב בכל התהליך. אז למה בעצם סיום נטילת הכדורים הוא לא סוף הדרך? כי השלב היחיד שבאמת סוגר את הסיפור הוא לקבל הוכחה חותכת, לוודא שהחיידק אכן הושמד לחלוטין ואיננו. התהליך הזה הוא פשוט וברור. קודם כל ממתינים לפחות חודש שלם אחרי שהכדור האחרון נלקח. לאחר מכן חוזרים על אחת מאותן בדיקות לא פולשניות בדיקת נשיפה או בדיקת צואה ורק אבל רק אחרי שמתקבלת תוצאה שלילית אפשר לדעת שהצלחנו במשימה אני חושב שהציטוט הזה מסכם את זה הכי טוב בסופו של דבר הצלחת הטיפול תלויה בהקפדה מלאה על לקיחת כל התרופות בדיוק כמו שהרופא אמר זה לא רק כדי לפתור בעיה עכשיו זו בעצם השקעה בבריאות של הקיבה לשנים רבות קדימה ולסיום בואו נשאיר אתכם עם שאלה למחשבה. חיינו לצד החיידק הזה אלפי שנים. ועכשיו כשאנחנו לומדים איך להשמיד אותו ביעילות כדי למנוע מחלות, זה פותח דיון חדש ומרתק על האיזון העדין של כל עולם החיידקים שחי בתוכנו. מה יכולות להיות ההשפעות ארוכות הטווח של ההתערבות הזו על המערכת האקולוגית המדהימה הזאת שהיא הגוף שלנו?