המעי הגס מניעה וגילוי מוקדם

0:00שלום לכולם. היום אנחנו צוללים לנושא חשוב מאוד, סרטן המעי הגס, אבל לא מהצד המפחיד, אלא מהצד המעצים. נדבר על איך מניעה וגילוי מוקדם הם פשוט הכלים הכי חזקים שיש לנו ביד נגד המחלה הזו. אז בואו נתחיל עם מספר אחד שתופס את תשומת הלב. 3000. זה בערך מספר האנשים שמקבלים הבחנה של סרטן המעי הגס בישראל כל שנה. אבל וזה אבל גדול, המספר הזה הוא לא גזירת גורל. יש לנו המון מה לעשות כדי לשנות אותו. וכדי להבין איך לשנות את התמונה, קודם כל צריך להבין איך הסיפור הזה בכלל מתחיל. מה זה בעצם סרטן המעי הגס? אז בבסיס זה סרטן שמתפתח במעי הגס או ברקטום שזה החלק הסופי של המעי. זה מתחיל בצורה די תמימה. תאים ברירית של המעי פשוט מתחילים להתחלק בלי שליטה. בהתחלה זה יוצר גידולים קטנים, שפירים, אנחנו קוראים להם פוליפים.

0:55רובם לא מזיקים, אבל חלק מהם הם הזרע שממנו הכל יכול להתפתח. והנה הנקודה הכי חשובה אולי בכל הסיפור הזה. זה תהליך איטי, ממש איטי. המעבר הזה מרקמה בריאה לפוליפ קטן, לפוליפ שגדל ועד לסרטן יכול לקחת בערך 10 שנים. עשור. זה חלון זמן ענק וזה בדיוק חלון ההזדמנויות שלנו לפעול. אוקיי, אז אם יש לנו עשור לשחק איתו, בוא נבין מי בכלל נמצא במגרש הזה, כלומר, מי בסיכון ומה אפשר לעשות כדי להישאר מחוץ למשחק הזה לגמרי. אז יש כמה גורמי סיכון קלאסיים, קודם כל גיל. מעל גיל 50 הסיכון עולה. יש גם היסטוריה אישית אם היו פוליפים בעבר או מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס וכמובן סיפור משפחתי, גנטיקה. אבל ויש פה אבל חשוב, יש גם דברים שהם לגמרי בשליטתנו. אורח החיים, השמנה, עישון, תזונה, כל אלה משחקים תפקיד ענק.

1:53וזה החלק האופטימי כי על הרבה מהגורמים האלה אפשר להשפיע. תזונה נכונה, עשירה בירקות, פירות, דגנים מלאים, להפחית בשר אדום ומעובד, לשמור על משקל תקין, לעשות פעילות גופנית, לא לעשן. כל הדברים האלה הם לא סתם המלצות כלליות. הם מורידים את הסיכון לסרטן המעי הגס באופן מוכח. התמונה זו ממחישה את זה מצוין. זה לא חייב להיות מרתון, פשוט להיות פחות יושבניים, לקום, לזוז, לעלות במדרגות במקום במעלית. ההבדל בין אורח החיים פעיל ליושבני הוא דרמטי והוא לגמרי בידיים שלנו. אבל מעבר לאורח החיים בריא, יש לנו עוד נשק, אולי הנשק הכי חזק בארסנל וזה בדיקות סקר. רגע, בואו נתעכב על זה שנייה כי זה סופר חשוב. בדיקת סקר כשמה כן היא נועדה לסרוק אוכלוסיה בריאה. זאת אומרת, אנשים שמרגישים מצוין אין להם שום תסמינים, שום כאבים, כלום.

2:49המטרה היא לתפוס את הבעיה עוד כשהיא קטנטנה לפני שהיא בכלל נותנת אותות. אוקיי? אז יש לנו שלוש אופציות מרכזיות על השולחן. הראשונה הכי פשוטה, בדיקת דם סמוי בצואה. עושים בבית, לא פולשני, קל, החיסרון היא פחות רגישה לפוליפים שלא מדממים. אם היא יוצאת חיובית, צריך להמשיך לקולונוסקופיה. האופציה השנייה שהיא בעצם תקן הזהב היא קולונוסקופיה. פה ממש נכנסים עם הצינורית ורואים הכל. זה מדויק מאוד. החיסרון הוא שזה דורש הכנה וטשטוש. ויש גם אופציית ביניים, קולונוסקופיה וירטואלית בסיטי. פחות פולשנית, אבל אם מוצאים משהו עדיין צריך קולונוסקופיה רגילה כדי להוציא אותו. אבל כאן, שימו לב, יש הבדל מהותי וזה אולי המסר הכי חשוב שתשמעו כאן. בדיקת דם סמוי וסיטי וירטואלי הן בדיקות גילוי, הן מוצאות בעיה קיימת. קולונוסקופיה היא גם בדיקת מניעה. למה? כי אם הרופא רואה פוליפ הוא פשוט כורת אותו באותו הרגע. הוא עוקר את הזרע הרע לפני שהוא מספיק לגדול. הוא מונע את הסרטן הבא. זה הבדל של שמיים וארץ. אוקיי, אז אחרי כל המידע הזה בואו נהיה פרקטיים. מה עושים?

3:55מתי, למי? הנה המדריך. נתחיל מהרוב האוכלוסייה בסיכון רגיל. מה זה אומר? שאין תסמינים ואין סיפור משפחתי מיוחד. פה ההמלצה היא להתחיל סקר בגיל 50. אפשר לבחור או בדיקת דם סמוי בצואה כל שנה או קולונוסקופיה פעם בעשור. אגב, כדאי לדעת שבארצות הברית ובמדינות אחרות כבר יורידו את גיל ההמלצה ל-45 כי רואים שם שהמחלה מופיעה בגיל צעיר יותר. עכשיו מה קורה אם יש סיפור משפחתי? למשל קרוב משפחה מדרגה ראשונה הורה, אח, ילד, שחלה. פה כללי המשחק משתנים. מתחילים קולונוסקופיה מוקדם יותר בגיל 40 או 10 שנים לפני הגיל שבו קרוב המשפחה הובחן, מה שבא קודם. וגם התדירות עולה. חוזרים על הבדיקה כל חמש שנים. ויש מצבים עוד יותר מורכבים. כן?

4:42סיכון משפחתי ממש גבוה. תסמונות גנטיות ידועות, מחלות מעי דלקתיות. במקרים האלה אין המלצה גורפת. מה שצריך לעשות זה פשוט לפנות למומחה, לגסטרואנטרולוג כמה שיותר מוקדם ולבנות תוכנית מעקב אישית. זה קריטי. ולסיום החלק הזה יש כמה דברים שאסור, פשוט אסור להתעלם מהם. לא משנה הגיל, לא משנה הסיכון. אנחנו קוראים להם דגלים אדומים, דימום, שינוי קבוע ביציאות, כאבי בטן שלא עוברים, ירידה במשקל בלי סיבה, חולשה או אנמיה. כל אחד מאלה הוא סיבה מספיק טובה לקבוע תור לרופא מיד. אז בסופו של יום המסר הוא די פשוט, גילוי מוקדם ממש מציל חיים ומניעה, כמו שראינו היא לגמרי אפשרית. הצעד הראשון והכי חשוב הוא לא לפחד לדבר על זה, לשאול, להתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה. השיחה הזאת יכולה להיות הדבר שיעשה את כל ההבדל. אז האם לא הגיע הזמן לדבר על זה?